תביעות רבות בגין רשלנות בכלל ובפרט בגין רשלנות רפואית מוגשות לבתי המשפט מידי יום ביומו. תביעות אילו מטרתן לבוא ולהוכיח שהנזקים הגופניים ו/או הנפשיים אשר נגרמו לכאורה לתובעים הן תוצאת

סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כי "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא – (1) בשאינו מקרקעין – 7 שנים"; הווה אומר, בתביעה בשל רשלנות רפואית תקופת ההתיישנות

תביעות רשלנות רפואית הן תביעות שנעשות על רקע מצבים רגישים ביותר. כל אדם שמחליט להגיש תביעה משום רשלנות הוא אדם שנפגע נפשית או פיזית במהלך פרוצדורה רפואית שהייתה אמורה לגרום

רשלנות רפואית פירושה מתן שירות רפואי תוך סטייה מרמת הזהירות הסבירה, כאשר סטייה זו גרמה נזק למטופל, שלא היה נגרם אלמלא סטייה זו. למשל: רישום תרופה שאינה מתאימה, בעוד כל

רפואה אינה מדע מדויק, ואין היא יכולה לערוב להצלחה מוחלטת בכל טיפול וטיפול. תקלות בטיפול רפואי הן לעיתים בלתי נמנעות, ולא כל משגה או תקלה בטיפול הרפואי מהווים בהכרח רשלנות

דיני הנזיקין, ובתוכם עוולת הרשלנות, מאפשרים פיצוי גם כאשר למזיק לא הייתה כוונה לפגוע. הבחנה זו משמעותית בנוגע לתחום הרפואה כיוון שבאופן עקרוני מטרת הרופא היא לסייע ולא להזיק למטופל.