רשלנות רפואית בצבא: מדריך מקיף לזכויות ופיצויים
צה"ל, כצבא עם אחוזי גיוס גבוהים במיוחד וכארגון המפעיל כוח אדם נרחב, נושא באחריות כבדה לשלומם ולבריאותם של משרתיו. החל מהרגע בו צעיר או צעירה עולים על מדים, הצבא הופך להיות האפוטרופוס הרפואי שלהם. אחריות זו אינה מסתכמת רק במתן טיפול רפואי שגרתי, אלא כוללת גם את החובה למנוע הידרדרות במצבם הרפואי, לאבחן מחלות ופציעות באופן מדויק ומהיר, ולהעניק את הטיפול הטוב ביותר הקיים. כאשר הצבא כושל במילוי חובות אלו, עלולה להיווצר רשלנות רפואית – עוולה משפטית בעלת השלכות קשות על חיי החייל הפגוע ועל משפחתו.
רשלנות רפואית בצבא היא נושא מורכב ורגיש. מצד אחד, קיימת ההכרה בצורך לאפשר לצבא לתפקד באופן יעיל ולמלא את משימותיו הביטחוניות. מצד שני, חובתו של הצבא כלפי חייליו היא קדושה, ואין לאפשר פגיעה בזכויותיהם הבסיסיות לבריאות ולטיפול הולם. מאמר זה יספק מדריך מקיף בנושא רשלנות רפואית בצבא, תוך התייחסות למרכיביה המשפטיים, לדרכי ההתמודדות עם מקרים כאלה, ולזכויותיהם של הנפגעים. נצלול לעומק המושגים, נציג דוגמאות ממקרי עבר, ונספק מידע חיוני לכל מי שעלול למצוא את עצמו מתמודד עם מצב של רשלנות רפואית במסגרת שירותו הצבאי.
מהי רשלנות רפואית? הגדרה כללית ועקרונות יסוד
טרם נצלול לעומק הרשלנות הרפואית בצבא, חשוב להבין את העקרונות הכלליים של עוולת הרשלנות, כפי שהיא מוגדרת בחוק הנזיקין [נוסח חדש], התש"ל-1969. סעיף 35 לחוק קובע: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות – הרי זו רשלנות".
עוולת הרשלנות הרפואית מתקיימת כאשר קיימים כל התנאים הבאים:
- חובת זהירות: על המטפל (רופא, אח, פרמדיק וכדומה) חלה חובת זהירות כלפי המטופל. חובה זו נובעת מעצם היחסים שבין רופא למטופל, ומחייבת את המטפל לנהוג במיומנות ובזהירות הנדרשת מבעל מקצוע סביר בתחומו.
- הפרת חובת הזהירות (מעשה או מחדל רשלני): המטפל סטה מסטנדרט ההתנהגות המצופה מרופא סביר באותן נסיבות. סטייה זו יכולה להתבטא במעשה (לדוגמה: ביצוע ניתוח שגוי) או במחדל (לדוגמה: אי מתן טיפול הכרחי, אי הפניה לבדיקה חשובה).
- נזק: כתוצאה מהסטייה מסטנדרט הזהירות, נגרם למטופל נזק. הנזק יכול להיות פיזי (פגיעה בגוף), נפשי (פגיעה בנפש), או כלכלי (הפסד כושר השתכרות, הוצאות רפואיות).
- קשר סיבתי: קיים קשר סיבתי ישיר בין המעשה או המחדל הרשלני של המטפל לבין הנזק שנגרם למטופל. כלומר, אלמלא הרשלנות, הנזק לא היה נגרם, או שהיה נגרם במידה פחותה באופן משמעותי.
חשוב לציין כי "רשלנות" אינה מחייבת כוונה לפגוע. מספיק שהמטפל סטה מסטנדרט הזהירות המקצועי הנדרש, וסטייה זו גרמה לנזק. סטנדרט הזהירות אינו מחייב להיות רופא מושלם, אלא רופא סביר, מיומן ומקצועי, המנהל את הטיפול בהתאם לפרוטוקולים רפואיים מקובלים ולפרקטיקות נהוגות.
רשלנות רפואית בצבא: מאפיינים ייחודיים
רשלנות רפואית בצבא, על אף שמושתתת על עקרונות עוולת הרשלנות הכלליים, טומנת בחובה מספר מאפיינים ייחודיים ומורכבויות משפטיות:
מערכת רפואה צבאית סגורה:
שלא כמו אזרח המטופל במערכת הבריאות הציבורית או הפרטית, החייל נמצא במערכת רפואית היררכית וסגורה. הטיפול הרפואי לחיילים ניתן בדרך כלל באמצעות מרפאות צבאיות, יחידות רפואה בבסיסים, ורופאים צבאיים. מערכת זו, על אף יתרונותיה מבחינת זמינות הטיפול ונגישותו, עלולה ליצור בעיות במקרים של רשלנות:
- קשיי נגישות לחוות דעת שנייה: לעיתים, קשה לחייל לקבל חוות דעת רפואית נוספת מחוץ למערכת הצבאית ללא אישור מפקדיו או גורמים רפואיים צבאיים.
- הגבלות על בחירת רופא: החייל אינו יכול לבחור את הרופא המטפל בו, אלא מופנה לרופאים הזמינים במרפאות הצבאיות.
- לחץ על רופאים צבאיים: רופאים בצבא פועלים לעיתים תחת לחץ של לוחות זמנים, תקציבים, ופקודות צבאיות, מה שעלול להשפיע על שיקול דעתם.
- תיעוד רפואי: התיעוד הרפואי הצבאי חשוב ביותר להוכחת רשלנות, אך לעיתים הוא אינו מפורט מספיק, או שקיימים קשיים בהשגתו.
חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב]:
החוק המרכזי העוסק בזכויות נפגעי צה"ל הוא חוק הנכים. חוק זה קובע כי חייל שנפגע במהלך שירותו הצבאי, עקב שירותו, יהיה זכאי להכרה כנכה צה"ל ולקבלת תגמולים וזכויות שיקום ממשרד הביטחון. חשוב להבין את הקשר בין חוק הנכים לבין תביעת רשלנות רפואית:
- הכרה בנכות עקב שירות: במקרים רבים, רשלנות רפואית תוביל להחמרה במצב רפואי קיים או ליצירת נכות חדשה. חייל שנפגע עקב רשלנות רפואית צבאית, ואינו נהנה מטיפול רפואי הולם, יכול להיות מוכר כנכה צה"ל בגין הפגיעה שנגרמה לו, וזאת ללא קשר לשאלת הרשלנות.
- הבחנה בין תביעה נגד משרד הביטחון לתביעת רשלנות: תביעה לפי חוק הנכים היא תביעה נגד משרד הביטחון המבוססת על קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין הנכות. לעומת זאת, תביעת רשלנות רפואית היא תביעת נזיקין נגד המדינה (או גורמים פרטיים במקרים מסוימים) בגין מעשה או מחדל רשלני של גורם רפואי. במקרים מסוימים, ניתן להגיש את שתי התביעות במקביל, או שההכרעה באחת תשפיע על השנייה. לדוגמה, אם רשלנות רפואית בצבא גרמה לנכות, ניתן להגיש תביעת רשלנות נגד משרד הביטחון בגין הנזקים שנגרמו מעבר למה שהיה נגרם מלכתחילה לולא הרשלנות.
אחריות המדינה:
מדינת ישראל, באמצעות משרד הביטחון וצה"ל, אחראית באופן ישיר לפעולותיהם הרשלניות של רופאים ואנשי צוות רפואי הפועלים מטעמה במסגרת הצבא. אחריות זו נובעת מעקרון האחריות השילוחית, לפיו מעסיק אחראי למעשי עובדיו במסגרת תפקידם.
סודיות רפואית צבאית:
על אף העיקרון של סודיות רפואית, קיימים כללים ייחודיים במערכת הצבאית לגבי חשיפת מידע רפואי, במיוחד במקרים של ועדות רפואיות או דיונים בנוגע כשירות לשירות. חשוב להבין את ההגבלות והאפשרויות להשגת תיעוד רפואי רלוונטי לצורך הגשת תביעה.
מקרים נפוצים של רשלנות רפואית בצבא
רשלנות רפואית בצבא יכולה להתבטא במגוון רחב של מצבים. להלן מספר דוגמאות למקרים נפוצים:
- איחור באבחון או אבחון שגוי:
- מחלות מסכנות חיים: איחור באבחון מחלות קשות כמו סרטן, מחלות לב, או מחלות נוירולוגיות, עלול להוביל להידרדרות משמעותית במצב החייל, פגיעה ביעילות הטיפול, ואף למוות.
- פציעות טראומה: אבחון שגוי של שברים, פגיעות ראש, או פגיעות פנימיות לאחר תאונות דרכים, אימונים, או אירועים מבצעיים.
- מחלות כרוניות: איחור באבחון או אבחון שגוי של מחלות כרוניות כגון סוכרת, מחלות מעי דלקתיות, או מחלות אוטואימוניות, עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים לאורך זמן.
- טיפול רפואי לקוי או שגוי:
- טיפול תרופתי: מתן תרופות שגויות, מינונים שגויים, אי מתן תרופות הכרחיות, או אי התייחסות לאלרגיות ידועות.
- ביצוע פרוצדורות רפואיות: ביצוע ניתוחים באופן רשלני, טעויות בביצוע זריקות, טיפולי שיניים לקויים, או טיפולים פולשניים אחרים.
- מעקב רפואי חסר: אי מתן מעקב הולם לאחר ניתוח, פציעה, או מחלה, דבר שעלול להוביל לסיבוכים או להידרדרות.
- אי הפניה למומחה או לבדיקות הכרחיות:
- הפניה למומחה: אי הפניית חייל למומחה רלוונטי (אורתופד, נוירולוג, אונקולוג וכו') כאשר מצבו הרפואי מצריך זאת.
- בדיקות אבחוניות: אי ביצוע בדיקות אבחוניות חיוניות (צילומי רנטגן, MRI, בדיקות דם, ביופסיה וכו'), או אי פענוח נכון של תוצאותיהן.
- זיהומים ורשלנות היגיינית:
- זיהומים בבתי חולים צבאיים או מרפאות: רשלנות בתחום ההיגיינה והסטריליזציה עלולה להוביל לזיהומים מסכני חיים, במיוחד בבתי חולים או במהלך פרוצדורות פולשניות.
- פצעי לחץ: אי טיפול נכון בחיילים מרותקים למיטה, הגורם לפצעי לחץ קשים.
- רשלנות בתחום בריאות הנפש:
- אי אבחון או טיפול לקוי בהפרעות נפשיות: אי זיהוי מצוקה נפשית, דיכאון, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), או הפרעות נפשיות אחרות, ואי מתן טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי הולם.
- טיפול תרופתי שגוי: מתן תרופות פסיכיאטריות במינונים שגויים או ללא מעקב הולם.
- אי הפניה לטיפול המשכי: אי הפניה לטיפול נפשי מתאים לאחר אירועים טראומטיים או בעת שחרור מהשירות.
הוכחת רשלנות רפואית בצבא: האתגרים והכלים המשפטיים
הוכחת רשלנות רפואית בצבא היא משימה מורכבת המצריכה ידע משפטי ורפואי מעמיק. ישנם מספר אתגרים עיקריים וכלים משפטיים שיש להכיר:
איסוף חומר רפואי ותיעוד:
- חשיבות התיעוד הרפואי: התיעוד הרפואי הוא עמוד התווך של כל תביעת רשלנות רפואית. הוא כולל רישומי רופא, בדיקות מעבדה, תוצאות הדמיה, סיכומי מחלה, דו"חות ניתוח, והתכתבויות רפואיות.
- השגת התיעוד: יש לדרוש מהצבא (יחידת רשומות רפואיות של חיל הרפואה, או גורמים רלוונטיים אחרים) את כל התיעוד הרפואי הרלוונטי. לעיתים קיימים קשיים בהשגת התיעוד המלא, ויש צורך בצווי בית משפט.
- תיעוד עצמי: חשוב מאוד לתעד באופן עצמאי כל פגיעה, טיפול, תלונות, ותחושות, וכן לשמור קבלות והוצאות רפואיות.
חוות דעת רפואית (מומחה):
- חשיבות חוות הדעת: חוות דעת של מומחה רפואי בתחום הרלוונטי היא קריטית להוכחת רשלנות. המומחה יבחן את התיעוד הרפואי, יבחן את המטופל (במידת הצורך), ויקבע האם חלה סטייה מסטנדרט הזהירות הרפואי המקובל, והאם סטייה זו גרמה לנזק.
- בחירת המומחה: יש לבחור מומחה בעל שם וניסיון, שחוות דעתו תהיה אובייקטיבית ומשכנעת.
- הגשת חוות דעת נגדית: הצד הנתבע (המדינה) כמעט תמיד יגיש חוות דעת מומחה נגדית, ולכן יש להיערך לכך.
רשלנות מוסדית:
במקרים מסוימים, הרשלנות אינה נובעת רק ממעשה או מחדל של רופא ספציפי, אלא מרשלנות מערכתית של המוסד הרפואי הצבאי. לדוגמה:
- מחסור בכוח אדם: מחסור כרוני ברופאים או אחים.
- ציוד רפואי לקוי או מיושן: אי אספקת ציוד רפואי מתאים או תקין.
- נהלים שגויים או חסרים: אי קיום נהלים ברורים לטיפול במצבים מסוימים, או קיום נהלים שאינם עולים בקנה אחד עם הפרקטיקה הרפואית המקובלת.
- הכשרה לקויה: אי מתן הכשרה מספקת לצוות הרפואי.
במקרים אלו, התביעה תופנה נגד המדינה כגורם האחראי למערכת הרפואית כולה.
נטל ההוכחה ו"הדבר מדבר בעד עצמו":
באופן עקרוני, נטל ההוכחה בתביעת רשלנות רפואית מוטל על התובע (החייל הנפגע). עם זאת, סעיף 41 לפקודת הנזיקין, המכונה "הדבר מדבר בעד עצמו", מאפשר במקרים מסוימים להעביר את נטל ההוכחה לנתבע:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, וכי אירוע המקרה שהביא לידי הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה, אין חובת הראיה על התובע להוכיח כי היתה רשלנות."
במקרים של רשלנות רפואית, סעיף זה רלוונטי כאשר:
- למערכת הרפואית הצבאית הייתה שליטה מלאה על הגורם שהוביל לנזק: לדוגמה, ציוד ניתוחי שהיה תחת שליטת הצבא.
- נסיבות המקרה מצביעות על רשלנות: לדוגמה, השארת מכשיר ניתוח בבטן החייל לאחר ניתוח – מקרה ברור המצביע על רשלנות.
שימוש בסעיף זה מקל באופן משמעותי על התובע, שאינו נדרש להוכיח את הרשלנות באופן אקטיבי, אלא להראות כי נסיבות המקרה מחייבות הסבר מצד הנתבע.
הליכים משפטיים וזכויות הנפגע: מה קורה אחרי?
לאחר שהוכחה רשלנות רפואית והוכר הנזק שנגרם, נכנסים לתמונה ההליכים המשפטיים וזכויות הפיצויים של הנפגע.
תביעת נזיקין נגד משרד הביטחון:
- הגשת תביעה: התביעה מוגשת לבית המשפט המחוזי, ובה מפורטים הנזקים שנגרמו לחייל כתוצאה מהרשלנות הרפואית.
- מרכיבי הנזק: התביעה תכלול דרישה לפיצוי בגין ראשי נזק שונים, כגון:
– כאב וסבל: פיצוי על הסבל הפיזי והנפשי שנגרם.
– הפסד שכר והפסדי השתכרות עתידיים: פיצוי על אובדן יכולת השתכרות, הן במהלך השירות והן לאחר השחרור, כתוצאה מהנכות שנגרמה.
– הוצאות רפואיות עבר ועתיד: פיצוי על עלויות טיפולים רפואיים, תרופות, מכשור רפואי, פיזיותרפיה, שיקום, ועוד, שלא כוסו על ידי הצבא או קופת החולים.
– עזרת הזולת: פיצוי על הצורך בעזרה בביצוע פעולות יומיומיות, בין אם עזרה זו ניתנת על ידי בני משפחה (עזרה שאינה בתשלום) ובין אם על ידי מטפלים בשכר.
– התאמת דיור ורכב: פיצוי על הצורך בהתאמת הבית או הרכב למצב הנכות.
– קיצור תוחלת חיים: במקרים חמורים, פיצוי על קיצור תוחלת חיים.
- הוכחת הנזק: כל אחד מראשי הנזק הללו דורש הוכחה באמצעות ראיות (קבלות, דו"חות רפואיים, חוות דעת מומחים, דו"חות שכר וכו').
- תקופת התיישנות: תקופת ההתיישנות להגשת תביעת רשלנות רפואית היא 7 שנים מיום שנודע הנזק, או מיום שהיה ניתן לדעת על קיומו בזהירות סבירה. עם זאת, במקרים של קטינים, תקופת ההתיישנות מתחילה מרגע הגיעם לגיל 18.
הקשר לחוק הנכים:
כפי שהוזכר, תביעת רשלנות רפואית ותביעה לפי חוק הנכים יכולות להתקיים במקביל. חשוב להבין כי:
- הכרה בנכות עקב שירות: אם חייל נפגע כתוצאה מרשלנות רפואית שגרמה לו נכות, הוא זכאי להכרה כנכה צה"ל על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון. הכרה זו תזכה אותו בתגמולים חודשיים ובזכויות שיקום שונות, כגון טיפולים רפואיים, שיקום מקצועי, רכב רפואי ועוד.
- קיזוזים: במקרים מסוימים, ייתכנו קיזוזים בין הפיצויים שיתקבלו בתביעת הרשלנות לבין התגמולים הניתנים על פי חוק הנכים, במטרה למנוע כפל פיצוי.
- ייעוץ משפטי כפול: מומלץ לקבל ייעוץ משפטי משני עורכי דין המתמחים בתחומים אלו – אחד בתביעות נזיקין כלליות ורשלנות רפואית, ואחד בתביעות נגד משרד הביטחון לפי חוק הנכים – על מנת למקסם את זכויות הנפגע.
פשרה או פסק דין:
- הליך גישור/פשרה: במקרים רבים, תביעות רשלנות רפואית מסתיימות בהליך גישור או פשרה, מחוץ לכותלי בית המשפט. הליך זה מאפשר לצדדים להגיע להסכמות, לחסוך זמן ועלויות משפטיות, ולהימנע מחוסר הוודאות של הליך משפטי ארוך.
- פסק דין: אם הצדדים אינם מגיעים להסכמה, התיק יוכרע בבית המשפט על ידי שופט, אשר ייתן פסק דין לאחר שמיעת העדויות והראיות.
חשיבות ייצוג משפטי מקצועי:
נוכח המורכבות של תביעות רשלנות רפואית בצבא, חיוני להיעזר בעורך דין המתמחה בתחום. עורך דין מקצועי יסייע ב:
- איסוף חומר רפואי: ידאג להשגת כל התיעוד הרפואי הרלוונטי.
- בניית תיק חזק: ינסח את התביעה באופן מקצועי ויציג את הראיות בצורה מיטבית.
- בחירת מומחים: יפנה למומחים רפואיים מתאימים לצורך קבלת חוות דעת.
- ניהול מו"מ: ינהל את המשא ומתן מול נציגי משרד הביטחון או המדינה.
- ייצוג בבית המשפט: ייצג את הנפגע נאמנה בהליכים המשפטיים.
- הבנת ההשלכות הכפולות: יסייע בהבנת הקשר בין תביעת הרשלנות לתביעה מול משרד הביטחון, וימליץ על אסטרטגיה משפטית אופטימלית.
מניעת רשלנות רפואית בצבא: תפקיד הצבא והחייל
אף על פי שמאמר זה מתמקד בהתמודדות עם רשלנות רפואית לאחר התרחשותה, חשוב גם להתייחס להיבטים של מניעה. לצבא ולחייל יש תפקיד חשוב במזעור הסיכונים:
תפקיד הצבא:
- הקפדה על סטנדרטים רפואיים: הטמעת נהלים רפואיים עדכניים, הקפדה על פרוטוקולים, ובקרת איכות קפדנית.
- הכשרת רופאים וצוות רפואי: מתן הכשרה מתמשכת ורענון ידע לכלל הצוות הרפואי.
- ציוד ותשתיות: אספקת ציוד רפואי מתקדם ותקין ותחזוקת תקינה של מרפאות ובתי חולים.
- מצבת כוח אדם: דאגה למספר מספיק של רופאים ואנשי צוות רפואי על מנת למנוע עומס יתר ושחיקה.
- שקיפות ותיעוד: הקפדה על תיעוד רפואי מלא, מפורט, וזמין.
תפקיד החייל:
- דיווח על מצב רפואי: דיווח מלא ואמיתי על כל בעיה רפואית, היסטוריה רפואית, ותלונות.
- מעקב אחר הוראות: הקפדה על מילוי הוראות הרופא ונטילת תרופות כפי שנקבע.
- שאילת שאלות: לא להסס לשאול שאלות לגבי אבחון, טיפול, או כל היבט רפואי אחר.
- תיעוד עצמי: לתעד באופן אישי תלונות, טיפולים, תאריכים, ושמות רופאים, במיוחד במקרים של טיפול מתמשך או בעיות חוזרות ונשנות.
- בקשה לחוות דעת שנייה: במידת הצורך, לבקש הפניה לחוות דעת שנייה (גם אם לעיתים זהו תהליך מורכב במערכת הצבאית).
סיפורי מקרה והשלכות: הצצה למציאות
כדי להמחיש את ההשלכות של רשלנות רפואית בצבא, נציג מספר דוגמאות כלליות (ללא פרטים מזהים):
מקרה 1: איחור באבחון סרטן
חייל צעיר התלונן במשך חודשים על כאבים עזים בגבו. הוא פנה מספר פעמים למרפאה צבאית, אך תלונותיו זכו להתעלמות, והוא אובחן כסובל מכאבי גב שגרתיים. רק לאחר שחרורו מהצבא, כאשר מצבו הידרדר משמעותית, פנה לרופא אזרחי שאבחן אצלו סרטן נדיר שהתפשט. במקרה זה, האיחור באבחון הוביל לכך שהמחלה הפכה לגרורתית והטיפול בה הפך למורכב הרבה יותר, עם פרוגנוזה עגומה. תביעת רשלנות רפואית במקרה כזה תתמקד בהוכחת הקשר הסיבתי בין האיחור באבחון לבין הידרדרות המחלה והנזקים שנגרמו כתוצאה מכך.
מקרה 2: ניתוח כושל שהוביל לנכות
חייל עבר ניתוח קל יחסית בברכו, אך במהלך הניתוח נפגע עצב, ככל הנראה עקב רשלנות המנתח. הפגיעה גרמה לחייל נכות קבועה ברגל, והגבילה משמעותית את תנועתו. תביעת רשלנות רפואית במקרה זה תבחן האם הניתוח בוצע בהתאם לסטנדרטים מקצועיים, והאם הפגיעה בעצב הייתה בלתי נמנעת או תוצאה של סטייה מסטנדרט הזהירות.
מקרה 3: רשלנות בתחום בריאות הנפש
חיילת שהראתה סימני מצוקה נפשית קשה ודיכאון, לא זכתה לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי הולם מצד גורמי בריאות הנפש בצבא. מצבה הידרדר, והיא ניסתה לשים קץ לחייה. במקרה זה, תביעת רשלנות רפואית תבחן את ההתנהלות של גורמי בריאות הנפש הצבאיים, האם אובחנה המצוקה בזמן, והאם ניתן טיפול מתאים שיכול היה למנוע את ניסיון ההתאבדות.
סיפורים אלו, המבוססים על מקרים אמיתיים, ממחישים את החשיבות העצומה של טיפול רפואי הולם בצבא, ואת ההשלכות ההרסניות של רשלנות רפואית על חיילים ועל משפחותיהם.
לסיכום: חתירה לצדק ופיצויים
רשלנות רפואית בצבא היא תופעה קשה, הפוגעת באמון שבין המדינה לחייליה, ועלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים. חשוב לזכור כי חיילים שנפגעו כתוצאה מרשלנות רפואית אינם חסרי אונים. קיימים כלים משפטיים המאפשרים להם לדרוש צדק, להכיר בנזקיהם, ולקבל פיצויים שיאפשרו להם להשתקם ולשפר את איכות חייהם.
התהליך של הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בצבא הוא מורכב וארוך, ומצריך סבלנות, נחישות, ובעיקר – ייצוג משפטי מקצועי. בחירה נכונה של עורך דין רשלנות רפואית המתמחה בתחום, ובעל ניסיון בניהול תיקים נגד משרד הביטחון, היא המפתח להצלחה. עורך דין כזה ידע לאסוף את הראיות הנדרשות, לבחור את המומחים הרפואיים המתאימים, ולנהל את ההליך המשפטי בצורה שתמקסם את סיכויי ההצלחה ואת גובה הפיצויים.
זכרו, בריאותכם ושלומכם הם קודש, ואין לוותר על הזכות לקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר, גם במסגרת השירות הצבאי. אם אתם או יקיריכם חושדים שנפגעתם מרשלנות רפואית בצבא, אל תהססו לפנות לייעוץ משפטי. זוהי הדרך הנכונה והיעילה ביותר להבטיח את זכויותיכם ולחתור לצדק.
