דיני הנזיקין, ובתוכם עוולת הרשלנות, מאפשרים פיצוי גם כאשר למזיק לא הייתה כוונה לפגוע. הבחנה זו משמעותית בנוגע לתחום הרפואה כיוון שבאופן עקרוני מטרת הרופא היא לסייע ולא להזיק למטופל. עם זאת, אם תימצא רשלנות, יינתן פיצוי גם בהיעדר כוונה לפגוע. כלומר, ישנה ביקורת שיפוטית גם על רופאים. הסיבה לכך היא שהחברה רואה בפעילות רשלנית פעילות תוך סטנדרטים לקויים, ולכן תיחשב כפעילות שיש בה אשמה חברתית גם אם המטרה הייתה חיובית.
בשנים האחרונות, המגמה בפסיקה מתבטאת בהרחבת האחריות בדיני הנזיקין בכלל ובתחום הרשלנות הרפואית בפרט. יש הטוענים שהרחבה זו היא הרחבה יתרה מדי או לפחות כזו היוצרת פוטנציאל להרחבה כזו בעתיד.
רופאים וצוותים רפואיים המבקרים את המגמה בפסיקה המתבטאת בהרחבת האחריות כלפיהם, כאמור, חשים כאילו הם נבדקים בזכוכית מגדלת בכל טיפול רפואי שהם נותנים. על כן התהווה מושג חדש – רפואה מתגוננת. רפואה הגנתית היא פעילות שנוקט הרופא באופן עיקרי לא כדי להבריא את החולה, אלא כדי להימנע מהאפשרות לתביעה משפטית על ידו.
רפואה מתגוננת הינה בגדר צרה למטופל בו הוא "זוכה" לבדיקות וטיפולים מיותרים שכולם נעשים לא כדי להיטיב עימו אלא כדי להגן על הרופא מפני תביעה עתידית.
באתר זה ננסה להקיף ככל שניתן את נושא הרפואה במשפט, על ידי פרסום מאמרים, חידושי פסיקה, פורום לשאלות וכו'.
