רשלנות רפואית בניתוח

רשלנות רפואית בניתוח: הכירו את הסיכונים, זיהוי המחדלים ואת זכויותיכם

ניתוחים רפואיים, החל מהפשוטים ביותר ועד למורכבים והמסובכים, הם חלק בלתי נפרד מהרפואה המודרנית. הם מציעים פתרונות קריטיים למגוון רחב של מצבים רפואיים, יכולים להציל חיים, לשפר איכות חיים ולרפא מחלות. עם זאת, כל ניתוח טומן בחובו סיכונים אינהרנטיים. מטופלים מפקידים את גופם ואת בריאותם בידיים של צוותים רפואיים – מנתחים, מרדימים, אחיות וצוות עזר – מתוך אמון עמוק במקצועיותם ובמחויבותם.

לצערנו, במקרים מסוימים, אמון זה מופר. כאשר טעויות, מחדלים או התרשלות של הצוות הרפואי במהלך ניתוח, לפניו או אחריו, גורמים לנזק למטופל, אנו עשויים לעמוד בפני רשלנות רפואית בניתוח. מדובר לא רק בפגיעה פיזית, אלא גם בנזק נפשי, רגשי וכלכלי כבד, שיכול לשנות את חיי המטופל ומשפחתו באופן דרמטי ולטווח ארוך.

מאמר זה נועד לספק מדריך מקיף ופרטני על רשלנות רפואית בניתוח. נדון בהגדרה המשפטית של רשלנות זו, נבחן את המקרים הנפוצים שבהם היא מתרחשת – לפני, במהלך ואחרי הניתוח – נתאר את ההשלכות האפשריות, ונסביר מהן זכויותיהם של הנפגעים וכיצד ניתן לפעול לקבלת פיצוי וצדק. מטרתנו היא להאיר את עיניהם של מטופלים ובני משפחותיהם, ולספק מידע חיוני שיכול לסייע במניעת מקרים אלו, ובהתמודדות עמם במידה והם מתרחשים.

מהי רשלנות רפואית בניתוח? הגדרה ויסודות משפטיים

כדי להבין את רשלנות רפואית בניתוח, עלינו תחילה להבין את המושג הכללי של רשלנות רפואית. רשלנות רפואית היא עוולה אזרחית המתרחשת כאשר איש מקצוע רפואי (רופא, אחות, טכנאי רפואי וכו') או מוסד רפואי (בית חולים, קופת חולים) מפרים את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפי המטופל, וכתוצאה מהפרה זו נגרם נזק למטופל.

הבסיס לבחינת רשלנות רפואית הוא "סטנדרט הטיפול המקובל". לא כל סיבוך ניתוחי או תוצאה לא רצויה מהווה רשלנות. ניתוחים הם הליכים מורכבים עם סיכונים ידועים, וגם הניתוח הטוב ביותר שבוצע בכישרון רב עלול להסתיים בסיבוכים. רשלנות מתקיימת רק כאשר הצוות הרפואי חרג באופן משמעותי מסטנדרט הטיפול הסביר, כפי שהיה מצופה מאיש מקצוע בעל הכשרה וניסיון דומים, בנסיבות דומות.

בהקשר של ניתוח, חובת הזהירות משתרעת על כל שלבי ההליך הכירורגי:

• לפני הניתוח: שלב האבחון, קבלת ההחלטה על הצורך בניתוח, הכנה לניתוח וקבלת הסכמה מדעת. 
• במהלך הניתוח: ביצוע ההליך הכירורגי בפועל. 
• לאחר הניתוח: שלב ההתאוששות והמעקב הרפואי.

ארבעת היסודות המצטברים להוכחת רשלנות רפואית בניתוח:

כדי להוכיח רשלנות רפואית בניתוח, יש להראות שכל המרכיבים הבאים מתקיימים:

1. קיומה של חובת זהירות: על הצוות הרפואי המעורב בניתוח חלה חובת זהירות כלפי המטופל. חובה זו כוללת מתן טיפול סביר, מקצועי ועדכני, תוך התחשבות במצב הרפואי הייחודי של המטופל. 
2. הפרת חובת הזהירות (מעשה או מחדל רשלני): יש להוכיח כי איש המקצוע הרפואי חרג מסטנדרט הטיפול המקובל. כלומר, הוא פעל באופן שרופא סביר באותן נסיבות לא היה פועל, או נמנע מלפעול באופן שרופא סביר היה פועל. ההפרה יכולה להיות קשורה לאבחון שגוי, טיפול לקוי, איחור בטיפול, חוסר תקשורת, אי-יידוע על סיכונים, ועוד. 
3. קיומו של נזק: יש להוכיח שאכן נגרם נזק פיזי, נפשי או כלכלי למטופל כתוצאה מהאירוע הרשלני. הנזק חייב להיות בר הוכחה וניתן לכימות. 
4. קשר סיבתי: זהו המרכיב המורכב ביותר להוכחה. יש להוכיח קשר ישיר ורציף בין ההפרה של חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם. כלומר, שהנזק נגרם "בשל" הרשלנות, ולא בשל גורמים אחרים שאינם קשורים להתנהלות הצוות הרפואי (כגון סיבוך נדיר שאינו ניתן למניעה, או מצב רפואי קודם).

מקרים נפוצים של רשלנות רפואית בניתוח

רשלנות רפואית יכולה להתרחש בכל אחד משלבי ההליך הכירורגי:

רשלנות לפני הניתוח:

שלב ההכנה לניתוח קריטי להבטחת בטיחות המטופל והצלחתו. רשלנות בשלב זה יכולה לכלול:

• אבחון שגוי או איחור באבחון: ביצוע ניתוח מיותר או ביצוע ניתוח שאינו הולם את הבעיה האמיתית של המטופל, עקב אבחון שגוי. לחלופין, איחור באבחון מחלה הדורשת התערבות ניתוחית דחופה, המוביל להחמרה במצב המטופל. 
• אי-הפניה לניתוח הכרחי: מצב רפואי הדורש התערבות ניתוחית חיונית, אך הרופא נמנע מלהפנות לניתוח או מעכב את ההפניה באופן בלתי סביר, מה שמוביל להחמרה במצב המטופל. 
• הערכה קדם-ניתוחית לקויה: אי-ביצוע בדיקות נחוצות לפני הניתוח (כמו בדיקות דם, אק"ג, בדיקות הדמיה) או אי-התייחסות לממצאים חריגים בהן, מה שעלול להוביל לסיבוכים במהלך או אחרי הניתוח. לדוגמה, אי-זיהוי בעיית קרישה או מצב לבבי שיכול להוביל לסיבוכים מסכני חיים. 
• הכנה לקויה לניתוח: לדוגמה, אי-מתן הנחיות ברורות למטופל לגבי צום, הפסקת נטילת תרופות, או הכנת המעי (לניתוחי בטן), מה שעלול לסכן אותו. 
• הסכמה מדעת לקויה: אי-יידוע המטופל באופן מלא, מפורט ומובן לגבי הסיכונים והסיכויים של הניתוח, האלטרנטיבות הטיפוליות (כולל היעדר טיפול), ותוצאות אפשריות. אם המטופל לא קיבל את כל המידע הרלוונטי ולא הבין אותו, הסכמתו לניתוח אינה נחשבת ל"הסכמה מדעת", וגם אם הניתוח בוצע ללא רבב, עצם ביצועו עלול להיחשב רשלני.

רשלנות במהלך הניתוח:

זהו השלב הקריטי ביותר, בו לטעויות עלולות להיות השלכות מיידיות וחמורות:

• טעות בניתוח עצמו:
  – פגיעה באיברים סמוכים: ניתוח באזור אחד המוביל לפגיעה בלתי מכוונת באיבר סמוך שלא היה אמור להיות מושפע (לדוגמה, פגיעה במעי במהלך ניתוח גניקולוגי, פגיעה בעצב במהלך ניתוח אורתופדי, פגיעה בדרכי המרה במהלך ניתוח כיס מרה). 

  – חיתוך או תפירה של איבר שגוי: אירוע חמור ונדיר אך קטלני. 

  – ביצוע ניתוח על איבר או צד גוף שגוי: לדוגמה, ניתוח על ברך שמאל במקום ימין. 

  – השארת גוף זר בחלל הגוף: מגבת, גזה, מכשיר ניתוחי או חלק ממנו, שנותרו בתוך גוף המטופל לאחר סגירת החתך. זהו אחד המקרים המובהקים ביותר של רשלנות. 

• רשלנות הרדמתית:
  – מתן מינון שגוי של חומרי הרדמה: מינון יתר או חסר של חומרי הרדמה. 

  – חוסר ניטור מספק של המטופל במהלך ההרדמה: אי-מעקב צמוד אחר סימנים חיוניים, שינויים בקצב לב, לחץ דם, רווית חמצן, וטמפרטורת הגוף. 

  – אי-זיהוי וטיפול בסיבוכים הרדמתיים: תגובה אלרגית לחומרי הרדמה, קשיי הנשמה, בעיות לבביות או נשימתיות חריפות, ירידה מסוכנת בלחץ דם. 

  – פגיעה בשיניים, במיתרי הקול או בקנה הנשימה כתוצאה מהחדרת צינור ההנשמה. 

  – אי-השגחה נאותה: לדוגמה, נפילה משולחן הניתוחים. 

  – זיהום במהלך הניתוח: כתוצאה מאי-שמירה על כללי סטריליות או היגיינה נאותים.

:רשלנות לאחר הניתוח (בשלבי ההתאוששות והמעקב)

שלב ההתאוששות קריטי למניעת סיבוכים וזיהויים מוקדם. רשלנות בשלב זה יכולה לכלול:

• מעקב לקוי אחר מצב המטופל: אי-ניטור סימנים חיוניים, דימום, כאב, תפקוד מערכות הגוף, וסימני זיהום. 
• אי-אבחון או איחור באבחון סיבוכים לאחר הניתוח:
  – דימום פנימי או חיצוני: דימום שלא זוהה בזמן או שלא טופל כראוי, מה שמוביל להחמרה במצב המטופל ואף לסכנת חיים.
  – זיהומים: זיהום באתר הניתוח, זיהום בדרכי השתן, דלקת ריאות או ספסיס (אלח דם). אי-זיהוי וטיפול מהירים באנטיביוטיקה עלולים להיות מסכני חיים.
  – פקקת ורידים עמוקים (DVT) ותסחיף ריאתי (PE): סיבוכים מסוכנים לאחר ניתוח, במיוחד בניתוחים אורתופדיים. אי-מתן טיפול מונע או אי-זיהוי הסימנים עלול להיות רשלני.
  – אי-ספיקת איברים: כליות, לב, ריאות.

• טיפול תרופתי שגוי: מתן תרופה שגויה, מינון שגוי, או אי-מתן תרופה נחוצה. 
• התעלמות מתלונות המטופל: תלונות על כאב חמור, חום, בחילה, או תחושה כללית רעה, צריכות להיבדק ביסודיות ולא להיות מוזנחות. 
• שחרור מוקדם מדי מבית החולים: שחרור מטופל לפני שהתייצב מצבו באופן סביר, או מבלי לספק לו הנחיות ברורות לגבי המשך טיפול ומעקב. 
• רשלנות בטיפול בנזק עצבי: אי-אבחון וטיפול מהיר בפגיעה עצבית שנגרמה במהלך הניתוח, מה שעלול להחמיר את הנזק ולהפוך אותו לקבוע. 
• רשלנות בפענוח בדיקות: טעות בפענוח בדיקות הדמיה (צילומי רנטגן, CT, MRI), בדיקות מעבדה, או ממצאים אחרים, המונעת טיפול נכון בסיבוכים.

  
  

ההשלכות של רשלנות רפואית בניתוח: מחיר אישי וכלכלי

השלכותיה של רשלנות רפואית בניתוח יכולות להיות קשות, מורכבות ומרחיקות לכת, ולהשפיע באופן עמוק על חיי המטופל ומשפחתו:

• נזק פיזי: פגיעה באיברים פנימיים, נזק עצבי המוביל לשיתוק או אובדן תחושה, צלקות מכוערות, כאב כרוני, אובדן תפקוד של איבר או גפה, נכות קבועה, צורך בניתוחים חוזרים ונוספים (מתקנים) והתארכות תקופת ההחלמה. במקרים הטרגיים ביותר – מוות. 
• נזק נפשי ורגשי: דיכאון, חרדה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) כתוצאה מהטראומה הניתוחית, פגיעה בדימוי הגוף, פגיעה בביטחון העצמי, פגיעה באמון במערכת הרפואה. 
• נזק כלכלי:
  – הוצאות רפואיות: עלויות טיפולים רפואיים נוספים, ניתוחים מתקנים, תרופות, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, שיקום, עזרים אורתופדיים.
  – הפסד השתכרות: אובדן ימי עבודה, פיטורין, ירידה בכושר ההשתכרות (קבוע או זמני) בשל הנכות או הצורך בשיקום ממושך.
  – הוצאות עזרת הזולת: צורך במטפל צמוד בבית (סיעוד) או עזרה בתפקודים יומיומיים.
  – התאמות דיור וניידות: אם הנזק הפיזי מחייב התאמות נגישות בבית או ברכב. 
• פגיעה באיכות החיים: אובדן יכולת לעסוק בפעילויות פנאי, ספורט, תחביבים, פגיעה ביחסים אישיים ומשפחתיים.

זכויות הנפגעים: הגשת תביעת רשלנות רפואית בניתוח

אם אתם חושדים שאתם או יקיריכם נפגעתם מרשלנות רפואית בניתוח, חשוב שתדעו שיש לכם זכויות, וכי עומדת בפניכם האפשרות לפעול לקבלת פיצוי וצדק. תביעת רשלנות רפואית היא הליך משפטי מורכב וארוך, הדורש ליווי משפטי מקצועי ומומחיות בתחום.

שלבים מרכזיים בהגשת תביעה:

1. איסוף תיעוד רפואי מקיף: זהו השלב הראשון והקריטי ביותר. יש לאסוף את כל התיקים הרפואיים הרלוונטיים – תיק המרפאה, תיק קופת החולים, תיקי אשפוז קודמים, כל המסמכים הקשורים לניתוח הספציפי (תיק ניתוח, גיליון הרדמה, דוחות פתולוגיים, צילומי הדמיה – CT, MRI, רנטגן, אולטרסאונד), סיכומי מחלה, הפניות, מכתבי שחרור, ובדיקות מעבדה. כל מסמך עשוי להכיל מידע חיוני להוכחת הרשלנות והקשר הסיבתי. 
2. פנייה לעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית: חשוב לפנות לעורך דין בעל ניסיון ספציפי ומוכח בתחום זה. עורך הדין יבחן את החומר הרפואי ויעריך את סיכויי התביעה. 
3. קבלת חוות דעת רפואית ממומחה: זהו אבן היסוד של כל תביעת רשלנות רפואית. עורך הדין יפנה לרופא מומחה בתחום הכירורגי הרלוונטי (לדוגמה, כירורג כללי, נוירוכירורג, אורתופד, רופא מרדים, פנימאי ועוד) שיבחן את כלל התיק הרפואי ויכתוב חוות דעת מפורטת. חוות הדעת צריכה לכלול:
   – תיאור המצב הרפואי של התובע.
   – האם הצוות הרפואי פעל בהתאם לסטנדרט הטיפול המקובל?
   – האם נגרם נזק?
   – האם קיים קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק?
   – הערכת שיעור הנכות שנגרמה (אם קיימת).
   – הערכת הצורך בטיפולים עתידיים ועלויותיהם. 
4. הגשת כתב תביעה לבית המשפט: לאחר קבלת חוות הדעת הרפואית, עורך הדין יגיש כתב תביעה מפורט לבית המשפט, המפרט את נסיבות המקרה, את טענות הרשלנות, את הנזקים שנגרמו, ואת סכום הפיצוי המבוקש.

הליכים משפטיים ופיצויים:

הליך התביעה בבית המשפט כולל לרוב: הגשת כתב הגנה על ידי הנתבעים (הצוות הרפואי ו/או בית החולים), הגשת חוות דעת רפואיות נגדיות מטעמם, שלבי גילוי מסמכים, חקירות עדים, ודיונים בפני שופט. במקרים רבים, הצדדים מגיעים לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט באמצעות הליך גישור, על מנת להימנע מהליכים משפטיים ארוכים ויקרים. אם לא מושגת פשרה, בית המשפט יפסוק בסוגיה.

מרכיבי הפיצויים בתביעת רשלנות רפואית בניתוח נועדו לפצות את הנפגע על כלל נזקיו, ועשויים לכלול:

• הוצאות רפואיות: כולל טיפולים רפואיים עתידיים, תרופות, אביזרים רפואיים, טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, אשפוזים. 
• הפסד השתכרות: פיצוי על אובדן ימי עבודה בעבר ובעתיד, אובדן כושר עבודה (קבוע או זמני) בשל הנכות שנגרמה. 
• עזרת הזולת: פיצוי על הצורך בסיעוד וטיפול צמוד (מטפל, עוזר/ת) ו/או עזרה בפעולות יומיומיות. 
• התאמות דיור וניידות: אם הנזק הפיזי מחייב התאמות נגישות בבית או ברכב. 
• כאב וסבל: פיצוי על הנזק הלא ממוני – סבל פיזי ונפשי, אובדן הנאות חיים, פגיעה באיכות החיים. 
• קיצור תוחלת חיים: במקרים הטרגיים של מוות. 
• התיישנות: חשוב להכיר את דיני ההתיישנות. ככלל, תביעת נזיקין מתיישנת בתוך 7 שנים מיום קרות הנזק. אולם, כאשר הנזק נגרם לקטין, תקופת ההתיישנות נדחית עד הגיעו לגיל 18, כך שניתן להגיש תביעה בגין נזק שנגרם בניתוח לקטין עד הגיעו לגיל 25. יחד עם זאת, מומלץ לא להשתהות ולפנות לעורך דין בהקדם האפשרי, שכן איסוף ראיות וחומר רפואי עשוי להיות מורכב יותר ככל שחולף הזמן.

מניעה ומודעות: צעדים לביטחון המטופל

אף על פי שטעויות אנוש עלולות להתרחש, ניתן לנקוט בצעדים רבים למניעת מקרים של רשלנות רפואית בניתוח, ולשפר את בטיחות המטופל.

למטופלים ולבני משפחותיהם:

• היו שותפים פעילים בתהליך: אל תהססו לשאול שאלות, לבקש הסברים מפורטים על כל בדיקה, טיפול או הליך. ודאו שאתם מבינים את הסיכונים, הסיכויים והאלטרנטיבות. 
• ודאו קבלת "הסכמה מדעת" מלאה: אל תחתמו על טופסי הסכמה לפני שקראתם והבנתם אותם במלואם. ודאו שקיבלתם את כל המידע הרלוונטי מהרופא המנתח ומהמרדים. 
• ספקו מידע רפואי מלא ומדויק: דווחו לרופאים על כל היסטוריה רפואית, מחלות רקע, אלרגיות, תרופות שאתם נוטלים, ותוספי מזון. 
• בקשו חוות דעת שנייה: במקרים של ספק או חשש, אל תהססו לבקש חוות דעת נוספת מרופא מומחה אחר. 
• תיעוד: רשמו הערות לגבי תאריכים, שמות אנשי צוות, תלונות, טיפולים שקיבלתם והחלטות שהתקבלו. 
• היו ערניים לסימני אזהרה: לאחר הניתוח, היו קשובים לגופכם ודווחו לצוות הרפואי על כל כאב חריג, חום, דימום, או תחושה כללית רעה.

לצוותים רפואיים ומוסדות רפואיים:

• הכשרה מתמדת ועדכון ידע: לימוד והטמעה של טכניקות כירורגיות מתקדמות ונהלי בטיחות חדשים. 
• פרוטוקולים ורשימות בדיקה (Checklists): יישום קפדני של פרוטוקולים מוגדרים ורשימות בדיקה (כמו "Safe Surgery Checklist" של ארגון הבריאות העולמי) לפני, במהלך ואחרי הניתוח, למניעת טעויות אנוש. 
• תקשורת בין-צוותית יעילה: שיפור התקשורת ושיתוף הפעולה בין המנתח, המרדים, האחיות וכלל הצוות בחדר הניתוח ובמחלקות. 
• תיעוד מלא ומדויק: הקפדה על תיעוד רפואי מפורט של כל שלבי הניתוח, ממצאים, תרופות שניתנו, החלטות שהתקבלו, והמעקב לאחר הניתוח. תיעוד לקוי עלול להעיד על רשלנות ולהקשות על ההגנה במקרה של תביעה. 
• תרבות ארגונית של למידה מטעויות: עידוד דיווח על טעויות, כשלים ואירועים חריגים ("כמעט ונפגע"), חקירה יסודית של מקרים אלו, והפקת לקחים מערכתיים למניעת הישנותם. 
• הקפדה על כללי היגיינה וסטריליות: למניעת זיהומים תוך-ניתוחיים.

סיכום

ניתוחים רפואיים הם כלי חיוני ורב עוצמה ברפואה. רובם המוחלט של הניתוחים מבוצע במקצועיות רבה ומסתיימים בהצלחה. עם זאת, רשלנות רפואית בניתוח היא מציאות קיימת, שיכולה לגרום סבל עצום למטופלים ובני משפחותיהם. הבנה של הגדרות הרשלנות, זיהוי המקרים הנפוצים, והכרת הזכויות המשפטיות, הם צעדים חיוניים עבור כל מי שנפגע או חושש שנפגע.

נתקעתם במצב של רשלנות רפואית? צרו קשר עם עו"ד עוז גבאי לייעוץ בנושא רשלנות רפואית.